ספר זה בא לתאר את התפתחותו של החינוך העברי בארץ-ישראל בהקשריו החברתיים, במאה השנים שקדמו להקמת מדינת ישראל.
בתקופה הנדונה התרופפה האחדות שציינה את החינוך היהודי, על אף פיזורו הגיאוגראפי וביזורו הארגוני, ונפרץ המונופול של הקהילה היהודית על קביעת מדיניות החינוך והפיקוח הציבורי עליו. הספר בודק כיצד התרחשו תהליכי הפיצול והגיבוש מחדש מסביב למרכז בארץ-ישראל. הוא מתחקה אחר המפגש בין החברה היהודית המסורתית לחברה המודרנית כפי שהוא בא לידי ביטוי בהתפתחותן של אלטרנאטיבות חינוכיות שונות ובהקמת מערכות חינוך בעלות אידיאולוגיות ואינטרסים שונים, ומתמקד באחת ממערכות אלו, כלומר החינוך העברי הלאומי.