במקרא מתוארת ארץ-ישראל לא רק כבעלת תכונות מופלגות של יופי ושל משאבים חומריים לעוצמה לאומית, אבל בעיקר כניחנה בסגולות בעלות משמעות דתית מטאפיסית. פרשנות חז"ל פיתחה מאפיינים אלה במאבקה על שמירת מרכזיותה של ארץ-ישראל. ספרות העיון של תקופת הגלות העצימה דמות זו של הארץ כדרך לשמור על זיקה רוחנית ממרחקים, וכאמצעי להתחבר אל הארץ בלי לשבת בה בפועל, עד אשר נתפסה הארץ כאישיות חיה שרוח ונשמה מפעמים בה, והיא בת זוג של עם ישראל בקיומו הארצי.
תמורה מפליגה ורבת כוח ששינתה את יחסי העַם עִם הארץ אירעה בראשית הזמן החדש והתמסדה כאשר קמה מדינה יהודית, דמוקרטית חילונית, על אדמת ארץ ישראל, ונקראה בשם ישראל.
דור הולך ודור בא, אך דור דור וארץ-ישראל שלו. ספר זה מקבץ ארבעה עשר פרקים מקיפים שנכתבו על ידי חוקרים מן השורה הראשונה באוניברסיטאות בארץ, הבוחנים ומציגים בפני הקורא את הקשרים וקשרי הקשרים בין שלוש המהויות הנושאות את השם "ישראל": העם, הארץ והמדינה – ופורשׂים יריעה היסטורית והגותית מקיפה החושפת את הזיקה ביניהם מתקופת המקרא ועד ימינו, באופן השווה לכל נפש ושובה כל עין.