פרשת 'עולי הגרדום' הינה פרשה היסטורית מרתקת ובמרכזה זכרם של חברי האצ"ל ולח"י שהוצאו להורג בתליה על-ידי השלטון הבריטי בארץ-ישראל ובמצרים בשנים 1947-1938. מונח זה מייצג אגדת גבורה שצמחה ככל שהחריף מאבקם של האצ"ל ולח"י בשלטון הבריטי בארץ-ישראל וכתגובה לתליית חבריהם בעכו, בירושלים ובקהיר.
'גבורה והדרה' עוקב אחר מיקומו של מיתוס עולי הגרדום במאבק על הזיכרון בין הימין הישראלי לתנועת העבודה לאורך חמישה עשורים.
הוא מנתח את הניסיונות להפוך את זכר עולי הגרדום ממיתוס תנועתי למיתוס לאומי כחלק מהמערכה על ההגמוניה התרבותית והפוליטית בחברה הישראלית. נבחנת בו הדינמיקה שהשפיעה על השינוי במעמד עולי הגרדום בזיכרון הקולקטיבי הישראלי.
נפרס תהליך שבראשיתו מצויים 'לוחמי הזיכרון', חברי 'המשפחה הלוחמת' בשוליים האופוזיציוניים של החברה ובהדרגה הם חודרים  לעבר מרכזה.
מחקר זה בוחן גם את תפקידו של 'מיתוס עולי הגרדום' בגיבוש הסדר הפוליטי והארגוני בתנועה הרביזיוניסטית בשנות חייו האחרונות של זאב ז'בוטינסקי ובהמשך בתנועת החרות בהנהגת מנחם בגין.