ספר זה הוא השלישי בסדרת הספרים על אודות בתי הכנסת של ירושלים. קדמו לו הספרים "מקדש מעט" ו"בית תפילה", שעסקו בבתי הכנסת בכמה מן השכונות הראשונות מחוץ לחומות, וכן בשכונות רחביה, שערי חסד, טלביה וקריית שמואל.
הספר מתמקד בכארבעים בתי כנסת, הפועלים בעשר שכונות המצטופפות זו לצד זו במרכז העיר (מחנה יהודה, שערי צדק, בתי הורודנא, זכרון משה, אחוה, יגיע כפיים, בתי הורנשטיין, רוחמה, מקור ברוך, כרם, קומונה). בתי הכנסת מוצגים מזוויות שונות ומגוונות, תוך התייחסות לסוגיות פיזיות, אנושיות וליתורגיות כאחד: הקמת הקהילות השונות; תכנונם של בתי הכנסת; נוסחי התפילה הייחודים שהתפתחו בכל אחד מהם; יצירות אמנות ולוחות הנצחה הפזורים על קירותיהם, והמרקם האנושי הייחודי שצמח והתפתח בכל בית כנסת: רבנים ודרשנים, חזנים ופייטנים, גבאים זכורים לטוב, וכמובן מתפללים ומתפללות מן השורה.    
המעקב המרתק אחר קורות בתי הכנסת חושף את הקוראים גם לקורותיהן של השכונות שבהן נוסדו ופעלו, ואשר חלקן לא נחקרו עד היום. בה במידה מתחקה הספר על סיפוריהן של כמה וכמה עדות קטנות שפעלו בשכונות אלו סביב בתי הכנסת, ושסיפוריהן כמו נמחו לחלוטין מן התודעה הציבורית: העדה הבולגרית על מוסדותיה הייחודיים; העדה הגרוזינית ונדידתה הכפויה משכונות שער שכם לזיכרון משה; הישיבה העדתית שהקימו בני העדה הדמשקאית בעיר; בני מונסטיר והטקסים שקיימו בבית הכנסת מאז מלחמת העולם השנייה; גדולי התורה שהנהיגו את בני העדה הבבלית לאחר העלייה לארץ, ועוד ועוד. תוך כך מצטיירת בספר תמונה עשירה, מגוונת ומעוררת געגועים של ירושלים היהודית לאורך המאה העשרים, על מוסדותיה, אישיה, שכונותיה ועדותיה.