ההתיישבות היהודית במישור החוף, כחלק מהתחדשות היישוב היהודי בארץ-ישראל עם ראשית הציונות, זכתה לתנופה בשל מעלותיו של האזור.
הספר נפתח בתיאור התנאים הפיסיים והאקלימיים של האזור, שהיו דומים לאורך התקופות. התנאים הטבעיים עמדו בדרך כלל לימינו של האדם, אך בשל ניצול לא מבוקר וחסר יכולת או עניין להתמודד עם אתגרי האזור היה מישור החוף לא אחת למרחב נטוש ומוזנח.
נגישותו של האזור אל הים ואל דרכי המעבר הראשיות של "הסהר הפורה" הביאו לחדירת שבטים ועמים שונים וגרמו לשינויים בהרכב האוכלוסייה ובאורחות חייה. מגוון עמים ותרבויות נאחזו ברצועה זו לאורך הדורות.
גם העם היהודי החל לבסס עצמו במישור החוף משחר ימיו למרות שהמרכז הלאומי היה תמיד בהר. הניסיונות לקיים כאן חיים יהודיים לא פסקו מעולם.
משלהי המאה התשע-עשרה החלה המהפיכה היישובית במישור החוף, שהפך למרכז החרושת, הכלכלה והתרבות של היישוב היהודי בארץ.
מחבל ארץ דל באוכלוסייתו היה לצפוף שבאזורי הארץ. כיום אנו עומדים בפני אתגר חדש  והוא: שמירה על מעט שטחים פתוחים ו"ריאות ירוקות".