עיתונות יהודית בשפה הטג’יקית־יהודית

עיתונות יהודית בשפה הטג’יקית־יהודית

תעשיית הדפוס במרכז אסיה החלה להתפתח לאחר הכיבוש הרוסי. באותה העת, חלק ניכר מהוצאות לאור היה בבעלות של יהודים אשכנזיים שהחלו להגר למרכז אסיה, זמן קצר לאחר סיפוח האזור לאימפריה הרוסית. סביר להניח שיהודים ממוצא אשכנזי היו גם פעילים ומעורבים בעיתון הראשון שיצא לאור בשפה הטג’יקית־יהודית בשנת 1910.

לאחר מהפכת אוקטובר, בשנת 1917, גבר מאוד מספר העיתונים שיצאו לאור בשפה הטג’יקית־יהודית והוא הגיע לשיא באמצע שנות ה־30. שינוי במדיניות כלפי מיעוטים בשנת 1938 שם קץ לפרסומם של עיתונים אלה, והביא לראשיתו של תהליך 'רוסיפיקציה' אינטנסיבי של יהודי מרכז אסיה.

העיתונים בשפה הטג’יקית־יהודית שיצאו לאור במשך קצת פחות מ־30 שנה, אפשרו לקוראיהם לא רק ללמוד על המתרחש בעולם ובמרכז אסיה, אלא גם שימשו במה ליצירה ולעיצוב שפה ספרותית מאוחדת. הם שיקפו את  דאגות בני העדה, נגעו בנושאים אקטואליים ועיצבו זהות קבוצתית משותפת.

רחמים (1916-1910)

זריחת העיתונות בטג’יקית־יהודית קשורה באופן הדוק לשמו של רַחֲמִים דָוִידְבָּאיוֹף, איש עסקים יהודי, שהדפיס את הגיליון הראשון של עיתון בשפה הטג’יקית־יהודית. העיתון נקרא על שמו – רחמים והגיליון הראשון שלו ראה אור ב־14 במאי 1910 בעיר סְקוֹבֶּלֶב, היא פֵרגָנָה של ימינו.

רחמים יצא לאור באותיות עבריות וכלל שניים עד ארבעה עמודים מודפסים. חדשנותו של העיתון נבעה מהשימוש בשפה הטג’יקית־יהודית לסיקור חדשות בנושאים יומיומיים, פוליטיים וכלכליים. עד אז השפה הייתה קיימת בעיקר כלהג מדובר, ומשום כך נאלצו עורכי העיתון לשאול מילים רוסיות המשקפות מושגים שלא היו קיימים בטג’יקית־יהודית. רוב הכתבות בעיתון עסקו בחדשות מקומיות ועולמיות ותורגמו ככל הנראה מהעיתונות הרוסית. חלק מהפרסומים נגע בנושאים יהודיים כלליים. לרחמים היה מדור פרסומי ובו מודעות של בתי עסק מקומיים ולוח זמנים של רכבת וכן מוסף כלכלי שדיווח על השערים המעודכנים להמרת מטבע חוץ. רחמים הופץ למנויים בערים הגדולות במרכז אסיה, עד לסגירתו כנראה בשנת 1916 עקב הקשיים שיצרה מלחמת העולם הראשונה.

ראסת (1922-1920)

בשנת 1920 יצא לאור הגיליון הראשון של העיתון ראסת, בעיר בטשקנט. שם העיתון נקבע על פי ראשי התיבות של הסוכנות הטלגרפית הרוסית ROSTA (Rossiiskoe Telegrafnoe Agentstvo). בטג’יקית־יהודית משמעות המילה רָאסְת היא "אמת" (Rost), כמו שם העיתון הגדול ביותר בברית המועצות פרבדה. העיתון יצא לאור בדף מופדס במתכונת של עיתון קיר וכלל חדשות מתורגמות מהמהדורה הרוסית של עיתון ROSTA. תוכנו של העיתון היה מוגבל לכתבות עם צווים והוראות שונים של השלטונות וככל הנראה לא הופץ מחוץ לטשקנט. רַחְמִין בַּדַלוֹב, אישיות דגולה בקרב העדה היהודית־בוכרית בשנות ה־20 וה־30, היה בין המייסדים והעורכים של העיתון. בשנת 1922 עקב קשיים ארגוניים ואי היציבות הכללית ברוסיה ובמרכז אסיה בפרט, פסקה הופעתו של ראסת.

רושנאהי (1930-1925)

בנובמבר 1925 בסמרקנד החל לצאת לאור עיתון חדש בטג’יקית־יהודית – רוֹשְנָאהִי, "מאיר". בראשו עמד חיים כַּלָאנְתַרוֹב, אישיות בולטת בעדה היהודית־בוכרית שקודם לכן עבד בעיתון רחמים. בהתחלה נדפס העיתון בטכניקה ידנית והופץ במספרים קטנים בין תושבי השכונה היהודית בסמרקנד. בשנת 1926 סופח העיתון אל התא היהודי של המפלגה הקומוניסטית, אז מונו מנשה אַמִינוֹב ואהרן סַעִידוֹב לעורכים. בשנת 1928 עקב הרפורמה הלשונית הסובייטית הועבר העיתון לכתב הלטיני. במסגרת הרפורמה גם צומצם שימוש במילים שמקורן בשפת הקודש, בערבית ובפרסית. בשנת 1930 שינה העיתון את שמו ל־Bayroqi Mihnat, "דגל העבודה", כדי להתאים יותר לתוכנו הסוציאליסטי.

Bayroqi Mihnat (1938-1930)

העיתון Bayroqi Mihnat נדפס בארבעה עמודים גדולים, והופץ כמה פעמים בשבוע. עם השנים, הצליחו עורכיו להגדיל את תפוצתו עד מאוד, ובשנת 1932 הוא הודפס ב־7,000 עותקים. מספר זה מרשים במיוחד, לאור העובדה שמספרם הכולל של היהודים־בוכרים בשנים אלו היה כ־20.000 נפש. מכאן שכמעט כל משפחה יהודית הייתה מנויה לעיתון.

העיתון כלל שלושה מדורים עיקריים: מדור חדשות כלליות שתורגמו מהעיתונות הרוסית, מדור חדשות מקומיות פרי עטם של כתבי העיתון, ומוסף ספרותי. מדור החדשות המקומיות פרסם חומרים ייחודיים על נושאים מגוונים שנגעו בחיי האוכלוסייה היהודית־בוכרית. בשיאו היו לעיתון כ־380 כתבי שטח.

כמו כל עיתון אחר בברית המועצות, גם העיתון Bayroqi Mihnat עבר צנזורה והיה צינור להעברת האידיאולוגיה הסובייטית והערכים הסוציאליסטיים. כמו כן שירת העיתון כבמה לכיסוי בעיות העדה ופתרונן הבא. באמצע שנות ה־30 קיבלה מערכת העיתון למעלה מ־5,000 פניות מקוראיו בשנה. על בסיס פניות אלה ניהלה המערכת חקירות עצמאיות או הפנתה אותן לגורמים ממשלתיים מתאימים.

Haioti Mihnat (1935-1931) , Adabijoti Sovieti (1941-1935)

בשנת 1931 התפתח המוסף הספרותי של Bayroqi Mihnat לירחון עצמאי בשם Haioti Mihnat, "חיי העמל". בראשיתו הודפסו כ־2,500 עותקים ובתוך שנתיים צמחה תפוצת העיתון ל־5,000 עותקים. הוא כלל כמה עשרות עמודים והתפרסמו בו סיפורים קצרים ושירים של משוררים יהודים בוכרים. בהמשך התפרסמו בו גם חלקים מתורגמים מכתביהם של סופרים רוסיים בולטים דוגמת פושקין וגורקי. בשנת 1935 השתנה שמו של הירחון ל־ Adabijoti Sovieti, "הספרות הסובייטית".

אחרית דבר

בשנת 1938 הפסיק Bayroqi Mihnat את פעילותו עקב שינוי דרסטי במדיניות כלפי מיעוטים בברית המועצות. רוב חברי המערכת הואשמו ב"סילוף המדיניות הסובייטית ושוביניזם לאומי". חלקם נעצר ונשלח לגולאג. Adabijoti Sovieti המשיך לצאת לאור עוד כמה שנים. בשנת 1941 הוא עבר לפרסם בכתב הקירילי, ובשנה זו גם נסגר לצמיתות.

עם שינוי המדיניות כלפי מיעוטים איבדה השפה הטג’יקית־יהודית את מעמדה הרשמי, הוצאות לאור ועיתונים נסגרו, וזכותה של העדה לקיום מערכת חינוך עצמאית נשלל ממנה. תהליך הרוסיפיקציה של העדה הואץ ונמשך  עד הפֶרֶסטרוֹיקה והתפרקות ברית המועצות בשנת 1991.