היום מלאו 100 שנה לנישואיהם של יצחק בן־צבי ורחל ינאית. בספרה 'אנו עולים: פרקי חיים' (עמ' 517) מספרת רחל ינאית על נישואיה ליצחק בן־צבי אותו היא מכנה בשם 'אבנר', כינויו הספרותי:
31 בדצמבר 1918. אבנר ודוד הקדימו לבוא מן הגדוד. הבוקר תתקיים ישיבה מכרעת של מרכז המפלגה לקראת ועידת היסוד של "אחדות העבודה". הבוקר מכריע גם בחיי. רעיונות האיחוד מלכדים את כולנו, ואילו לי ולאבנר – ליכוד משלנו. עם כל פגישה ביננו הלכה וגברה הכמיהה להיות יחד. ידענו אמנם שימי אבנר בגדוד עוד יארכו, ואני, בטרם אעלה לירושלים לעבוד בחקלאות, עוד אצא לגליל. אך הבוקר בקע האור בלבנו, ונמסר לחברינו הקרובים, ועלתה ההצעה לערוך את נישואינו במעמד זה. הוציא אבנר מכיס מעילו הצבאי טבעת קידושין שהייתה מוכנה בידו ועליה חרוט שמי באותיות עבריות קדומות דווקא. גל של חום עברני. כזהו אבנר. במרחקים דאג לטבעת ומאומה לא אמר. אך כלום היה צורך לבטא במילים את אשר בלב – ואנו גם מרחוק קשורים היינו בלב ונפש.
בישיבה נכח ידידו הקרוב של אבנר, הסופר הישיש אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ (אז"ר), גם הוא איש פולטבה, והוא שערך את הקידושין.
מישהו מעיר לאבנר: חבל שאין שמך יעקב, האם אין דומים אתם ביחסיכם ליעקב ורחל, הלא הכרתם זה את זו בימי בימי נעוריכם מלפני כארבע עשרה שנה, ורק היום הגעתם לנישואין!
לא הייתה זו הפתעה גמורה להורי ולאחיותיי כאשר חזרתי מהישיבה וסיפרתי על המאורע: הן ידוע ידעו היטב על הקשר בינינו – אבל מאוד התעצבו אל לבם שלא שותפו גם הם, אם גם מילה לא אמרו לי. מאוד הצטער אבנר שעליו לחזור מיד לגדוד, אך טוב שאמא דאגה לא רק ל"שטרודל", כי אם גם ליין. בחצות לילה, לאחר ששכבנו כבר לישון, העירונו קולות צוהלים: משנודע לחברים בגדוד דבר נישואינו, מיהרו ובאו בלילה לברך…
יצחק בן־צבי ודוד בן־גוריון גורשו מהארץ על ידי התורכים ב־1916 והגיעו יחד לארה"ב. במהלך שהותם שם הם יצאו בקריאה לגיוס יהדות ארה"ב לגדודים העבריים וחזרו לארץ כטוראים בגדוד 39 של 'קלעי המלך'. עם חזרתם ארצה התקיים טקס הנישואין של רחל ינאית ויצחק בן־צבי שאותו ערך הסופר אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ (אז"ר). בארכיון יד יצחק בן־צבי שמור תלמוד בבלי, בשני כרכים, אותם קיבל הזוג כמתנת נישואין ממשה סמילנסקי, איש העלייה הראשונה, ממייסדי חדרה, מנהיג ציוני וסופר.
בעמוד השער הוסיף סמילנסקי הקדשה לרגל נישואי הזוג:
"את שיותר ישן ליותר חדש
לרחל ולבן-צבי
ליום אושרם
מאת משה סמילנסקי
כ"ח טבת תרע"ט"
מתנה זו היא סמל לשורשיות היהודית של נותן המתנה ושל מקבליה אשר היו חלק מהתנועה החלוצית הציונית שהובילה אותם לארץ ישראל, ונשאו עמם מטען רב שנים של המסורת היהודית והמקורות היהודיים, אותם הכירו והוקירו. זהותם נשענה ונבנתה לאור תולדות העם היהודי אשר שב לארצו מהגלויות השונות בהן שמרו הקהילות על יהדותם ומקורותיה.
עם חזרתו של יצחק ארצה, וסמוך למועד הנישואים, הצטלמו בני הזוג אצל הצלם היפואי־תל־אביבי אברהם סוסקין. בתמונה נראה יצחק במדי הגדודים העבריים ואילו רחל בז'קט ובכובע אפנתי. גלויות מזכרת מ'תמונת חתונה זו' נשלחו לחבריהם ומכריהם של בני הזוג עם הקדשה מאחור.
[אוסף יצחק ורחל בן־צבי, ארכיון התמונות, יד יצחק בן-צבי, ybz.0110.46]
אחת התמונות נשלחה לדוד בן גוריון ופולה, אותה כינתה רחל 'פנינה', סמוך לעלייתה של פולה ארצה:
"לדוד ולפנינה
היקרים,
הן בבואך אלינו, פנינה
ידידות נהייה
רחל
19/3/19
רעות יהודאי מצוות הפיתוח של בית הספר ללימודי ירושלים גילתה מכתב שכתב בן־גוריון לפולה ובו תיאור משעשע של השתלשלות העניינים:
לפני יומיים הייתה לנו פה שמחה. בן צבי התחתן! את רואה, לא רק אני מסוגל לשטות כזאת… עד שעה לפני החתונה לא ידענו כלום. הייתה לנו ישיבה של הועד המרכזי של המפלגה ובן צבי הזמין אותי לבית רחל לשתות כוס יין… חשדנו שזה לא עניין פשוט. כשבאתי לשם מצאתי את בן צבי נבוך והבינותי מה הדבר. החתונה נערכה אצל בן עירו של בן צבי, אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ… עשרה חברים היו נוכחים והטקס נערך כדת משה וישראל עם קידושין, כתובה וכל השאר. בקיצור, בן צבי שלנו סידר הדבר בכל פרטי הפרטים… אני חושש שיש לי פה קצת אשמה, את יודעת, שדוגמה רעה משפיעה…
נישואי בני הזוג נמשכו עד פטירתו של יצחק בן־צבי ב-1963. לזוג נולדו שני בנים: עמרם ועלי.
