'אם הכנסיות כולן' הוא התואר שניתנה הכנסייה העולמית (האקומנית) לירושלים, ערש הנצרות, העיר שבה צמחה האמונה בישו, שבה נצלב, קם לתחייה, עלה לשמיים ועתיד לשוב אליה באחרית הימים. מאתיים חמישים וחמש שנים לאחר שבית המקדש חרב, פניה שונו ואילו שמה נלקח ממנה – שבה ירושלים אל תהילת עברה. תחת כתרה של המלכות הנוצרית התרחבו גבולותיה, נזירים מרחבי העולם באו לחסות בצל קדושתה, נדבנים בנו בה כנסיות מפוארות  והמוני עולי רגל ביקרו בה. על טיפוח וחיזוק מעמדה של העיר הקדושה והארץ הקדושה טרחה ועמלה כנסייתה. ספר זה מוקדש לקורותיה, לאנשיה, למוסדותיה, לסערות התאולוגיות והפוליטיות שטלטלו אותה ולאופן שבו השפיעה על נופיה של העיר ושל הארץ כולה בשלהי העת העתיקה.