בתקופת השנים 1920-1914, חלו תמורות בחינוך העברי. לתמורות אלו היו השלכות מרחיקות לכת על התפתחות החינוך, ובמיוחד על מעמדם ויוקרתם של המורים ומקומם בקרב העילית התרבותית, על כיווני ההתפתחות של הסתדרות המורים, על ראשיתם של תהליכי הביורוקראטיזציה של החינוך, על יחסי הגומלין בין החינוך העברי למערכת הפוליטית בארץ ובהסתדרות הציונית, על סדרי העדיפויות של התקציב הציוני ומקומו של החינוך בהם, על שינוי פניה של מלחמת התרבות ושילובו של החינוך במיקוח מפלגתי, על דפוסי ההתייחסות לאוכלוסיות תלמידים משכבות מצוקה ומבני עדות המזרח, ועל התפתחותן של תרבויות הנוער הארץ-ישראליות.