בספר זה המחברת מעמיקה חקור בנסיבות היווצרותו של הומור אתני בעל סממנים מקומיים ייחודיים והדים אוניברסאליים רחבים. היא מציגה, מסבירה ומנתחת לעומק את סוגת הכינויים הפרטיים שהיו נהוגים בקרב יהודי טיטואן שבצפון מרוקו בהתבססה על מאגר ידע רב היקף של מסורות בעל-פה ובכתב. בקיאותה הלשונית ואוריינותה התרבותית, וכן רשת המידענים הענפה שגייסה, מקנים לספר תוקף מחקרי רציני. בד בבד עם עומק העיון והמחקר שבו מתאפיין הספר הוא שופע צבעוניות מלאת חיים ורווית שעשוע.
המחברת מגייסת לניתוח הטקסטים את הרקע ההיסטורי הייחודי של מרוקו הספרדית, את חכמת לשון החכתייה (הספרדית-יהודית ששימשה את יהודי טיטואן וערים אחרות בצפון מרוקו), את התיאוריות של חקר ההומור וחקר הפולקלור, ואת חושיה החדים כחוקרת מעולה של ספרות וספרות עממית.
הספר לא רק מכונן את טיטואן מן העבר על מפגשיה הבין-קבוצתיים, על ההתייחסויות המורכבות למגדר ולמעמד, על משכיליה, ענייה ויפיפיותיה, אלא אף מספק לנו כלים להבין את מורכבות הקיום של היהודים שחיו בה ואף את עושר הקיום האנושי באשר הוא.