הסופר אמנון שמוש מספר את סיפורו של כתר ארם-צובה, החשוב בכתבי-היד של התנ"ך.זהו כתב היד הקדום ביותר של תנ"ך שלם הכולל ניקוד, טעמים ומסורה. הכתר נכתב לפני יותר מאלף שנים בארץ-ישראל, בידי הסופר שלמה בן בויאעא ונוקד והוטעם בידי גדול בעלי המסורה אהרן בן אשר. מירושלים  הגיע הכתר לקאהיר, ועליו הסתמך כנראה הרמב"ם בקביעת הלכות כתיבת ספר תורה. מקאהיר הועבר הכתר לארם-צובה, היא חלב שבסוריה, שם נשמר אפוף קדושה ומסתורין עד הפרעות בדצמבר 1947. בספר זה יש עיון וחידוש בשאלות יסוד בחקר המקרא והמסורה, שלובנו בעצה אחת עם חוקרי מקרא ולשון. בספר תגליות מרובות, ועיקרן: רשימותיו ויומנו של פרופ' מ"ד קאסוטו – החוקר האחרון שראה את הכתר בשלמותו בחלב בסוף שנת 1943. מרשימות אלה באים נתונים חדשים גם על החלקים החסרים מן הכתר. אמנון שמוש משלב את עיוני המדע בחקירה בלשית מרתקת אחר המאמצים להצלת הכתר והקורות אותו מאז נעלם בפרעות ועד שהגיע לירושלים ונמסר למשמרת בידי יצחק בן-צבי, נשיא מדינת ישראל.