התרבות הישראלית היא פסיפס מגוון הבנוי על מפגש בין תרבויות שהביאו עימם גלי העלייה. תרבות הגוף הישראלית התגבשה בתהליך דיאלקטי שבו נאבקו מגמות של המשכיות מתקופת היישוב מול רוחות של שינוי בדמותן של תרבויות גוף מהגרות. הספר דן במאבק התרבותי שהתחולל בתקופה הנחקרת וחושף את עמדותיהם של מנהיגי המדינה ושל ראשי מוסדות הספורט כלפי התפקיד שנועד לספורט במדינה החדשה.
בשני העשורים הראשונים של המדינה הוטל על הספורט למלא תפקיד בבינוי האומה. בזכות פעילותם הענפה של מוסדות הספורט וארגוני הספורט נוסדו מפעלים רבים וחשובים כמו בתי הפועל, ההוצאה לאור של ספרות ספורט, הכשרת מדריכים ממדינות אפריקה, הקמת מפעל 'אות הספורט' וקיום פינה רדיופונית של התעמלות בוקר. מטרת היוזמות האלה הייתה הכשרתו הגופנית של הציבור ברוח ערכי הציונות. תרבויות גוף שלא התכתבו עם הערכים האלה נתקלו בהתנגדות. מקצתן נדחו, ואחרות התקבלו לתרבות הגוף התקנית לאחר ש'גוירו'.
פרקי הספר חושפים את המתח ששרר במפגשים הבין-תרבותיים האלה ואת המאבק למען שימורו של עיקרון החובבנות, שהגן על ארגוני הספורט מפני חדירת המקצוענות באמצעות ייצוג ערכי הציונות ושמירה על ההגמוניה של ארגוני הספורט מפני מעורבותם של גופים כלכליים. בעשור השלישי למדינה נחלש עיקרון החובבנות ורוחות של שינוי נשבו במגרש הביתי.