הציונות החזירה את היהודים להיסטוריה–האומנם? בשיח הציבורי היתה מקובלת ההנחה שמאז תקופת בית שני היו היהודים, פסיבים מבחינה פוליטית. הם נלחמו על קיומם ועל זהותם, אך רק עם עליית הציונות, ובעיקר עם הקמת מדינת ישראל, החלו לפעול שוב בהיסטוריה העולמית ככוח פוליטי עצמאי.
לאיזו היסטוריה החזירה הציונות את היהודים? האם הציונות היתה התנועה הראשונה בעם היהודי, בתקופה המודרנית, שניסתה להתמודד עם שאלת מקומם של היהודים בהיסטוריה 'הכללית עולמית' ולהחזירה לתוכה?
מן המאמרים, עולה כי היהודים לא היו פסיבים לחלוטין אפילו בימי הביניים. כאשר הנסיבות אפשרו הם בכל זאת פעלו כגורמים עצמאיים למדי. אך בתקופה זו הם לא יכלו, ולרוב אף לא רצו, להשתתף בהיסטוריה 'הקדושה' של התרבויות שבהן חיו. תמונה זו השתנתה בתקופה המודרנית. היהודים התחילו להיכנס גם להיסטוריה 'הריאלית' וגם להיסטוריה 'הקדושה' החדשה, החילונית.
הציונות, לא היתה התנועה היהודית היחידה, אשר ניסתה להיכנס להיסטוריה הכללית אך היא היתה בוודאי הרדיקלית ביותר, ובמידה פראדוכסלית אף הגבירה את כוחן של תנועות פוליטיות יהודיות בגולה.