ספר זה הוא המשך למחקר המקיף על יחסה של התנועה הציונית אל השאלה הערבית עד הקמת המדינה. הספר דן בשאיפה של המדינאים הציונים לשרטט את תמונת העתיד של היחסים בין העם היהודי והעם הערבי בארץ-ישראל. הוא מעמיד זה בצד זה, וזה מול זה, את תכניותיהם של מנהיגים כמו זאב ז'בוטינסקי, חיים וייצמן, דוד בן-גוריון ומרדכי בנטוב לפתרון הסכסוך היהודי-ערבי באמצעות הסדרים פדראטיביים בארץ-ישראל ובאזור המזרח התיכון. בספר גילויים מפתיעים הנובעים ממקורות חדשים וכן מסקנות מעוררות מחשבה מן ההשוואה בין התכניות של האישים המסמלים את הימין, המרכז והשמאל בתנועה הציונית. ההשוואה זורה אור אחר על המחלוקת העקרונית בין היריבים הפוליטיים ומשנה דימויים מקובלים. השאלות העולות מתוך תכניותיהם הדימיוניות קרובות אל הבעיות והלבטים שבהם נתונה החברה היהודית במדינת ישראל ביחסה לשאלה הערבית. לפיכך מצוי בספר הכיוון האפשרי לחיפוש אחר הפתרון לסכסוך לאומי, שהוא מן הארוכים והקשים בהיסטוריה המודרנית.