התנועה הרוויזיוניסטית בהנהגת זאב ז'בוטינסקי הופיעה על מפת הפוליטיקה היהודית, בשנת 1925, כמי שחלקה על דרכם של המוסדות הציוניים ודרשה רוויזיה בדרך ובהגדרת המטרה של  התנועה הציונית. כעשר שנים היא פעלה כסיעת ברית הצה"ר בהסתדרות הציונית. בשנת 1935, כשיצאה לדרך עצמאית, הקימה את ההסתדרות הציונית החדשה, הצ"ח. בשם התנועה באו לידי ביטוי מטרותיה: חדשנות ביזמות פוליטיות ובדרכי הפעולה.
הצ"ח הוקם בתקופה שאירופה עברה שינויים מפליגים בתחומים פוליטיים, כלכליים וחברתיים, שערערו את ביטחון החיים היהודיים. אירועים אלו העמידו בפני התנועה הרוויזיוניסטית אתגרים ודרכי פעולה שנתנו מענה למצב החדש שאליו נקלע העם היהודי.
הקריאה ל'אבקואציה'  של יהדות אירופה הועמדה במרכז הפעילות הרוויזיוניסטית בשנות השלושים. ז'בוטינסקי ביקש לנצל את הרוחות הרעות שנשבו באירופה לקדם את העשייה הציונית, כפי שסערה מסייעת ליורדי הים לקדם את ספינתם.