ארץ-ישראל בתקופה הרומית-ביזאנטית היתה מקום מפגש של יהודים, שומרונים, נוצרים ופגאנים, וגם ארץ מעבר לרבים אחרים. המקורות לחקירתה ולחקירתם – ביוונית, בלטינית, בסורית, בעברית ובארמית – מגוונים ומפוזרים ביותר. אלה מוזנחים במידה רבה, כמו התקופה כולה, הבאה אחרי ימיה הגדולים של הקיסרות הרומית, אחרי לידתה והתמסדותה של הנצרות, אחרי שהונחו היסודות של יהדות חז"ל ולפני תנופת החידוש המוסלמית.
ד"ר ירון דן ז"ל (1984-1939), חוקר מחונן שנקטף בטרם עת, התמסר לחקירת מקורות ייחודיים אלה. בספרו חיי העיר בארץ ישראל מחורבן בית שני ועד לכיבוש המוסלמי (תשמ"ב), הוא הראה שהם עשויים לפרנס תמונה חדשנית ועשירה של ארץ-ישראל בתקופה זו, אשר לא היתה רק תקופת מעבר בין עידנים אחרים, אלא גם תקופת פריחה בארץ-ישראל כשלעצמה. לצד חיבוריו הכוללניים הוא חיבר מחקרים בסוגיות ספציפיות. שלושה-עשר מאמריו האסופים בקובץ, שופכים אור חדש על היבטים רבים של ההיסטוריה העדתית, הכלכלית והיישובית של ארץ ישראל בתקופה הרומית-ביזנטית, והם תרמו ותורמים תרומה נכבדה לתחיית המחקר של ארץ-ישראל ועדותיה בתקופה רבת-פנים זו.